מעשה שהיה כך היה
עיריית הרצליה החלה לחייב בארנונה שטחי מרתף, מדרגות ועליית גג בקוטג'ים טוריים, שטחים אשר במשך 20 שנה לא חיובו בארנונה. לטענת העירייה מדובר בתיקון טעות מדידה, ולטענת הנישומים חל שינויי מדיניות.
העירייה מדדה בעבר את הדירות ללא שטחי המריבה, אך טענה, שהמודד לא היה מודד מוסמך והוא פוטר מתפקידו. הנישומים העידו, כי מנהלת הגבייה הודתה שהוחלט לכלול בשטח הדירה גם את שטחי המריבה, העירייה הכחישה זאת, אולם לא העידה את מנהלת הגבייה.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט פסק, כי מדובר בשינוי מדיניות של העירייה. שטחי הדירות לא השתנו מאז בנייתם, אולם לצורך ארנונה גדל שטחם ב- 60%. הגדלת השטח לחיוב בארנונה נבעה מהכללת שטחי המריבה. היתרי הבנייה של כל הדירות נמצאות בעירייה, ולא היה שינוי בשטחן במהלך השנים, אולם מדיניות השתת הארנונה עד לשנת 2000 הייתה מוטעית.
בתקנות ההסדרים נקבע, כי שטח הנכס לצורך ארנונה יהיה השטח בשנת הכספים הקודמת. דיני ההקפאה מגבילים את זכותה של הרשות המקומית להעלות את סכום הארנונה באמצעות כל שינוי שמגדיל את החיוב בארנונה, ודרוש אישור של שר הפנים ושר האוצר לכל שינוי כזה. גביית ארנונה בגין שטחים אלה היא עקיפה של דיני ההקפאה. העתירה התקבלה, שטחי המריבה הופטרו מארנונה, והעירייה חויבה בשכ"ט עו"ד של 35,000 ש"ח.
טעות במדידה לעומת מדיניות שגויה
לית מאן דפליג, כי כאשר נפלה טעות טכנית במדידה של נכס, מוטלת על הרשות המקומית חובה לתקן את הטעות, ולהשית ארנונה בגין השטח הנכון. כאשר הרשות המקומית אינה משיתה ארנונה בגין שטחים מסוימים, כגון עליית גג או מרתף, בגלל טעות שיטתית בפרשנות המילולית של צו הארנונה, אזי זו מדיניות שגויה ולא טעות טכנית במדידה.
ככלל, רשות שלטונית רשאית וחייבת לתקן מדיניות שגויה, ואסור לה לדבוק בה. מנגד, דיני ההקפאה של הארנונה הורו, כי שטח הנכס לא ישתנה משנה לשנה למעט טעות במדידה. לא זו אף זו, נפסק, כי אסור לרשות מקומית לשנות את שיטת מדידה, וכי אף לשר הפנים והאוצר אסור להתיר שינוי כזה.
מפסק הדין עולה, כי אם רשות מקומית לא כללה שטחים מסוימים בשומת הארנונה בניגוד לאמור בצו הארנונה, אין תרופה לתקלה זו. מנגד, בית המשפט העליון פסק, כי רשות מקומיות רשאית לחייב בארנונה שטחים שלא חויבו בעבר כאשר צו הארנונה לא פטר שטחים אלה במפורש.
עם כל הכבוד לבית המשפט העליון, אנו נוטים להעדיף את הפרשנות של השופטת מיכל אגמון-גונן. הטעם לכך הוא, כי ברשויות המקומיות ראש הרשות המחוקקת וראש הרשות המבצעת הוא אותו אדם עצמו. חזקה על ראש העירייה, כי בבואו להשית שומות ארנונה, ידע בוודאות מוחלטת מה הייתה כוונת המחוקק, כלומר כוונתו שלו, בעת שחוקק יחד עם חברי המועצה הנבחרת, היא הגוף המחוקק, את הטקסט של צו הארנונה. הראש של ראש הפרלמנט המקומי והראש של ראש הממשלה המקומי חד הוא.
__________
עת"מ 1732-08 אריה גבע ואח' נגד עיריית הרצליה ואח', בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, השופטת דר' מיכל אגמון-גונן, ניתן ביום 28/03/2011.
האם לנוכח דיני ההקפאה מותר לשנות את מדיניות השתת הארנונה?
?
פרקליט 1976. דוקטורט בשיווק. ספרים: ארנונה עירונית, מס שבח, היטל השבחה. מרצה.